גזר דין בתיק ת"פ 13 - 3 - 4105

1.       בעקבות הסדר טיעון שנעשה עם הנאשמים, הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן, והנאשמים הודו בעובדות המפורטות בו, והורשעו בביצוע העבירות הבאות:

(א)     הנאשם מס' 1 הורשע בביצוע עבירת גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333, בנסיבות המפורטות בסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין");

(ב)      הנאשמים 2 ו- 3 הורשעו בסיוע לעבירה שבוצעה על ידי הנאשם מס' 1, ובנוסף לכך הורשעו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

          תצוין העובדה, שהנאשם מס' 2 הוא אביהם של הנאשמים 1 ו- 3.

2.       כתב האישום מתייחס לאירוע שאירע בתאריך 23.2.2013, במהלכו תקפו הנאשמים את המתלונן, מוראד (בן יחיא) מורד, שהוא קרוב משפחתם.  בכתב האישום מתוארת תקיפת המתלונן, וחבר שהיה עמו, בחורשה המצויה ליד צומת חינתון. במהלך האירוע, הנאשם מס' 2 הכה את המתלונן באמצעות מוט ברזל, ולאחר מכן הכה במוט את חברו של המתלונן (חוסיין). המתלונן ניסה לברוח מהמקום, אך הנאשמים 1 ו- 3 רדפו אחריו. הנאשם מס' 3 הכה את המתלונן במקל, אשר נשבר כתוצאה מהמכות שפגעו במתלונן. הנאשם מס' 1 דקר את המתלונן בסכין, בכתפו מאחור.

3.       לנאשמים אין הרשעות פליליות קודמות.

4.       בא כוח המאשימה עמד בטיעונו על חומרת המעשים, ועל כך שהנאשמים תקפו את המתלונן ואת חברו תוך שימוש בנשק קר. לטענת בא כוח המאשימה, יש צורך בענישה מוחשית הן מטעמי גמול והן מטעמי הרתעת הרבים. בא כוח המאשימה הוסיף, כי מתחם העונש ההולם לנאשם מס' 1, שדקר את המתלונן בסכין, הוא מאסר בין 3 שנים ועד 6 שנים לריצוי בפועל. לגבי הנאשמים 2 ו- 3, טען בא כוח המאשימה, שמתחם העונש ההולם הוא בין שנתיים ועד 5 שנים.

5.       בא כוח הנאשמים טען כל טענה שאפשר היה לטעון לזכות הנאשמים. בא כוח הנאשמים הזכיר, כי הנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להם מיד בתחילת ההליכים, וכן עמד על גילם הצעיר של הנאשמים 1 ו- 3. עוד טען בא כוח הנאשמים, כי הנאשמים עברו תהליך טיפולי והגיעו לסולחה עם המתלונן, שבמהלך הטיעון לעונש אף העיד עדות אופי לזכותם. בא כוח הנאשמים עמד על נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, ועל גילו המבוגר של הנאשם מס' 2, אשר לקה בהתקף לב בתקופת מעצרו. לטענת בא כוח הנאשמים, האירוע הוא תוצאה של איבוד שליטה רגעי, ומאסרם יגרום להם נזק כבד לפרנסתם.

6.       קודם שבאתי לגזור דינם של הנאשמים, ביקשתי לקבל תסקירי מבחן לגבי כל אחד מהם (ולגבי הנאשם מס' 3, זו חובה מן הדין). על פי התסקירים, הנאשם מס' 1 לקח אחריות חלקית, הנאשם מס' 2 התקשה לקחת אחריות והנאשם מס' 3 התנער מכל אחריות. עם זאת, בפתח הדיון הודיע בא כוח הנאשמים, כי הנאשמים אינם חוזרים בהם מהודאת, והנאשמים, בדבריהם אמרו, כי לא הבינו את טיב ההליך בשירות המבחן. אעיר לנאשמים, שלא היה צורך להבין את ההליך במסגרת שירות המבחן. כל שהיה צריך לעשות הוא לומר לקצינת המבחן את האמת.

          לדעת בא כוח הנאשמים, יש להסתפק בעונש מאסר מתון לנאשם מס' 1 ועונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות לגבי הנאשמים 2 ו- 3.

7.       תסקירי המבחן אינם באים בהמלצה טיפולית ביחס לנאשמים. לגבי הנאשם מס' 1 ההמלצה היא להענישו במאסר שירותה בעבודות שירות. לגבי הנאשם מס' 2 ההמלצה היא להענישו במאסר לתקופה קצרה, כדי שלא לפגוע ביכולתו לשקם את עצמו. גם לגבי הנאשם מס' 3 ההמלצה היא להטיל עליו מאסר לתקופה קצרה, כדי שלא לפגוע ביכולתו לשקם את עצמו.

8.       המתלונן, שכאמור הוא קרוב משפחתם של הנאשמים, מחל לנאשמים על שעשו לו. בין הצדדים נעשה הסכם סולחה, והנאשמים שילמו למתלונן פיצוי בסך 50,000 ש"ח. המתלונן מסר בדבריו, כי נוכח מצבם הכספי של הנאשמים הוא החזיר להם את הפיצוי שקיבל מהם. אעיר, כי מנהג הסולחה הוא, שהקורבן מחזיר לפוגע את סכום הפיצוי.

9.       ריבוי עבירות (סעיפים 40יג - 40יד(4) לחוק העונשין:

          כל אחד מהנאשמים 2 ו- 3 הורשע בביצוע שתי עבירות. ואולם, מדובר בעבירות שבוצעו במהלכו של אירוע אחד. על כן, מתחם העונש ההולם ייקבע לאירוע כולו, ואף העונש שיוטל בסופו של דבר על הנאשמים יהיה עונש אחד לשתי העבירות כאחת.

10.     קביעת מתחם העונש ההולם ונסיבות ה      קשורות בביצוע העבירות (סעיפים 40ג, 40ט' - 40י"א לחוק העונשין):

(א)     העיקרון המנחה בקביעת "מתחם העונש ההולם" הוא "עיקרון ההלימה". על פי עיקרון זה יש לקיים יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם מחד גיסא ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו מאידך גיסא. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב במידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במידת הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה על ידי הנאשם.

(ב)      בסעיף 40ט' לחוק העונשין, פורטו שיקולים שונים, שאינם מהווים רשימה סגורה,  שעל בית המשפט להתחשב בהם, ככל שבית המשפט סבור שהן משפיעות על חומרת המעשה ועל אשמו של הנאשם. בהתייחס לעניין שלפני, יש להביא בחשבון, בין היתר, את חומרת העבירות, התכנון שקדם לביצוען, חלקו היחסי של כל אחד מהנאשמים, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע העבירות.

(ג)      יש מקום להפריד בין עניינו של הנאשם 1 לעומת עניינם של הנאשמים 2 ו- 3, שכן הנאשם מס' 1 עשה שימוש בסכין, באמצעותה דקר את המתלונן, בה בשעה שהנאשמים 2 ו- 3 השתמשו "רק" במוטות. עם זאת, יש לזכור, שהנאשם מס' 2 היה "המבוגר האחראי" במקום, וכאביהם של הנאשמים 1 ו- 3 היה לו הכוח לעצור את מעשי האלימות. ואולם, אם הנאשם מס' 2 עצמו היה מעורב במעשה האלימות, אין פלא שבניו הלכו בעקבותיו, בבחינת: "מעשה אבות - סימן לבנים".

(ד)      העונשים המרביים שנקבעו על ידי המחוקק לצד העבירות בהן הורשע הנאשם, מבטאים את החומרה שהמחוקק מייחס לפגיעה בשלמות גופו של אדם, ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירה זו היא להטיל עונש מאסר משמעותי. מבין שפע פסקי הדין, שהתייחסו לנגע שפשט בחברה הישראלית, ליישב סכסוכים תוך כדי שימוש בנשק קר וחפצים חדים למיניהם ("תת תרבות הסכין"), אצטט מפסק הדין שניתן בע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.4.1998):